"פתאום הילד התחיל לעשות ש.ב לבד"

נמאס לכם לנג'ס לילד להכין את שיעורי הבית שלו, ממריבות שייכנס כבר למקלחת או שיבוא לאכול? בצדק! אחריות היא לא מילה גסה. קבלו טיפ ממני: לשחרר, לשחרר, לשחרר.

כמעט בכל קבוצת הורים עולה דיון לגבי ענייני לימודים ושיעורי בית.

האם להתערב או להניח להם? האם לנג'ס על הכנת מערכת? האם לשבת איתם כשהם עושים שיעורי בית או לתת להם להתמודד לבד?

לכל ילד יש אחריות על מטלות שונות שהוא צריך לבצע במהלך היום: להתקלח, לאכול, להכין שיעורי בית וכדומה. ברוב מקרים אנחנו מרגישים צורך להזכיר לילדים שלנו שוב ושוב את המטלות שהם צריכים לבצע.

כשאני מבקשת ומנג'סת – אני גם מעכירה את היחסים שלי עם הילד (כי יש מריבות ומאבקים) וגם אני היא זו שלוקחת את האחריות במקום הילד. כל עוד אני "מחזיקה" את האחריות לביצוע המטלה, הילד מבין שיש מי שדואג במקומו ולכן הוא לא מרגיש צורך ליזום או לקחת אחריות על המטלות שלו.

אז מה כדאי לעשות?

קודם כל לומר לילד שהיחסים שלי איתו יותר חשובים מהכל ואני לא מוכנה שנריב ונתווכח על שיעורי בית / מקלחת / אוכל / הכנת מערכת… ממחר אני מוכנה להזכיר לך פעם אחת בלבד ומעבר לכך האחריות היא שלך.

הטריק החשוב הוא – לא לעשות שום דבר מעבר למה שהבטחתם – להזכיר פעם אחת וזהו! מאותו רגע האחריות עוברת אליו ב – 100%.

אם הוא לא יעמוד בחלק שלו הוא גם יצטרך לשאת בתוצאה – יצטרך להתמודד מול המורה / החברים שלו יגידו לו שהוא מסריח / יפסיד ארוחה משפחתית / לא יהיו לו את הספרים והמחברות הדרושים ליום הלימודים.

מה יעזור לנו לשחרר?

ההבנה שכדאי שנלמד את הילד שלנו ילמד להיות עצמאי ואחראי.

בתמונה: אימא לילד בכיתה א' שמתחילת השנה סירב לעשות שיעורי בית… רק כאשר האמא שיחררה והפסיקה לתזכר ולנג'ס על שיעורי בית – "פתאום" הילד התחיל לקחת אחריות, מכין את שיעורי בית ביוזמתו ואף שיפר את התיפקוד שלו בכיתה.