3 צעדים להתמודדות עם התנהגות מפריעה

הילד משתולל בבית, זורק חפצים, מוציא את כל המשחקים שלו ומסרב להחזיר, מציק לאחים שלו… וכשאתם מבקשים ממנו להפסיק או לאסוף אחריו, הוא מודיע לכם חגיגית: "אתם לא מחליטים עלי!" מצבים כאלה, שהם קשים ומתישים עבורנו ההורים, יכולים להשתנות ואפילו די במהירות. איך נוכל לעזור לילדים שלנו להפסיק התנהגויות מפריעות? אפשר לעשות זאת בכמה צעדים לא מסובכים.

השבוע הייתי חולה ובמשך כמה ימים שכבתי במיטה עם יכולת מינימלית לתפקד. לכולנו יש את הימים האלה – שאנחנו חולים, עסוקים במיוחד, טרודים בענייני עבודה וכדומה.

במצבים האלה יש לחלקנו ציפייה שהילדים יתגייסו לעזור ושישתפו פעולה עד כמה שניתן. ובאמת גם אני, ציפיתי מהבן שלי שיבין את המצב ויישנס מותניים לעזור לנו בתפקוד הבית והשגרה. אבל לא רק שהוא לא התגייס לנוכח המצב – אלא החליט ללכת לקצה השני בניגוד למה שרצינו וציפינו – השתולל, הפריע, זרק את המשחקים שלו בכל מקום, לא היה מוכן לאסוף אחריו, הציק לאחותו…

כשראיתי אותו מתנהג ככה בעודי חצי מעולפת ובקושי זזה, פירשתי את ההתנהגות שלו כ"דווקא" והרגשתי אכזבה – "מה, הוא לא רואה שאמא שלו חולה?". אני בתגובה הטפתי מוסר וניסיתי לשכנע אותו, על ידי דיבורים חופרים, להפסיק > כמובן שזה לא עזר בכלל.

אבל אז מגיע הרגע של המודעות ושאלתי את עצמי:

מה הילד שלי רוצה להגיד לי דרך ההתנהגות שלו? יכול להיות שבעצם קשה לו לראות את אימא שלו במצב כזה ושהוא צריך ממנה התייחסות וזמן משותף כמו בימים רגילים?

האם הציפייה שלי ממנו להבנה של המצב ולציות מיידי, ריאלית? האם היא תואמת לגיל ולשלב ההתפתחותי שלו? פתאום "נזכרתי" שאני ההורה ועלי האחריות! והשינוי המבוקש יגיע רק כשאני יעשה משהו שונה, אחר.

אז החלטתי להבליג, להתעלם מההתנהגות המפריעה. שאלתי אותו אם הוא רוצה חיבוק ושאני חושבת שחיבוק יעזור לי להרגיש טוב יותר – העיניים שלו הבריקו באותו רגע והוא רץ אלי בחיבוק גדול "מה אימא זה באמת יעזור לך?" – מאותו רגע הדברים התנהלו אחרת, ברוגע.

בואו נסכם את שלבי הפעולה במקרים של התנהגות מפריעה:

1. הבלגה ומודעות – התעלמות מההתנהגות המפריעה (אל דאגה, זה לא יפגע לכם בסמכות ההורית והילד מודע היטב למעשיו – אז אין צורך להזכיר לו) והבנה שזה ככל הנראה סימפטום לצורך פסיכולוגי של הילד שלא מקבל מענה. זיכרו שהתנהגות היא שפה ושאלו את עצמכם: מה הוא מנסה לומר לי באמצעות ההתנהגות שלו? (שהוא זקוק ליחס שלנו, שהוא מתגעגע, זקוק כרגע ל…).

2. שינוי הפרשנות שלנו – במקום: "הוא עושה לי דווקא" אולי: "הוא זקוק לי כרגע".

שינוי הפרשנות ברוב המקרים יוביל לרגש אחר: אמפתיה במקום אכזבה וכעס ואז תגובתנו תהיה שונה בהתאם לרגש: רגועה ומועילה במקום שפיכת דלק למדורה שתחריף את המצב.

3. שינוי סיטואציה – שאנחנו ההורים והאחריות היא עלינו. עשו משהו אחר ונסו לשנות את האווירה והסיטואציה – הציעו חיבוק, נשיקה, סיפור, להכין יחד משהו – כל דבר אחר שמראה לילד שאתם רואים אותו באמת, מעבר להתנהגות שלו באותו רגע.

אל תשכחו – כל דקה היא הזדמנות חדשה וטובה עבורנו לעשות משהו אחר שיביא לשינוי המצב. המצב הקיים לעולם אינו סופי ומוחלט.