לראות את האור בילד שלי - כל השנה

כמה ימים לפני חנוכה, חג האור, בואו נתבונן באור שיש בילדים שלנו ובאור שיש בהורות שלנו. נאיר להם ולעצמנו את הכוונות הטובות, הדברים והמעשים הטובים שנמצאים סביבנו כל הזמן.

היום היתה מסיבת חנוכה בגן של הבן שלנו. בדרך כלל הוא לא אוהב להופיע ולשיר אז באמת לא היו לנו ציפיות שנראה אותו מופיע עם כל שאר הילדים.

בשבועיים האחרונים שקדמו למסיבה, הוא טרח והזכיר לנו כמעט כל יום שיהיו הפתעות להורים, שצריך ללבוש לבן, שאסור לאחר, שר את השירים בבית.. וראינו עד כמה זה חשוב לו עד כדי כך שכבר ציפינו (וגם קיווינו) שהשנה נראה אותו שר ורוקד ומדקלם. התחילה המסיבה… והבן שלנו נשאר לשבת על הכיסא… ומתוך 7 שירים וריקודים (ואולי יותר) הוא השתתף בשיר אחד.

הגננת ואחת הסייעות ניגשו אליו כמה פעמים בניסיון לשכנע אבל הוא סירב. אנחנו שישבנו מאחוריו, רק אמרנו שזה בסדר גמור אם הוא בוחר שלא להשתתף, וכמובן עודדנו אותו על החלק שבו הוא בחר לקחת חלק. האמת, שלא היה לנו פשוט לראות את כולם מפזזים על הרחבה ורק הילד שלנו יושב ומסרב לקחת חלק ובאמת שרצינו לראות אותו שר ורוקד יחד עם כולם.

המחשבות על איך הוא מרגיש כשהוא רואה את כולם משתתפים ורק הוא בצד, עברו לי בראש כמה פעמים, אבל הבנו וידענו שלא משנה מה נעשה או נגיד זה רק יתן לו הרגשה שהוא לא בסדר…

אז היום, בעיקר לפני חנוכה, חג האור, (ובכל יום בשנה) אנחנו בוחרים לראות את האור ואת ה"יש" שבילד שלנו – עד כמה הוא חבר טוב ואח נפלא, עד כמה הוא רגיש לסביבה שלו, יצירתי ותורם את החלק שלו במשפחה ועוד כל כך הרבה… והעיקר, שהוא פשוט הוא ובזכות כל זאת ועוד אנחנו גאים בו.